הרגלי משחקים ברשת של ילדים

מנהגי המשחקים ברשת של הילדים הוא נושא חשוב מדי מכדי להתעלם. משחקי מחשב, בדומה לספורט, מוזיקה, טלוויזיה, סרטים וכל דבר שילדים עושים באופן קבוע, הם חלק חשוב בחייהם. כדאי לשוחח עם הילדים על כך ולהיות מעורבים. כדאי להנחיל לילדים ערכי מוסר לפני שנותנים להם לגלוש חופשי ברשת. ומומלץ לעשות זאת לפני שהילד מגיע לגיל העשרה.

אמנם אין קשר ישיר בין ילדים שמשחקים במשחקי מחשב לבין אלימות, אך לא כדאי להתעלם מהנושא בכלל. מה שחשוב הוא שגם אם קורה מקרה של אלימות שמקשור למישחקים, יש לשבת עם הילדים ולבדוק את הרגליהם.

הבעיה היא שההורים לא מכירים את משחקי מכות, משחקי יריות ומשחקי כדורגל שהילדים אוהבים ולכן מומלץ להם קודם לעשות הכרה עם המשחקים לפני השיחה. אחרת איך תדעו שהמשחק אכן מלא באלימות ולא תמנעו מהילדים לשחק בו ללא סיבה, דבר שיגרום למתח?

תמיד כדאי לדבר עם הילדים על הנושאים הללו עוד בגיל צעיר. מגיל שנתיים-שלוש, כשהם מתחילים לצפות בטלוויזיה או במחשב, כדאי להסביר להם את היתרונות והחסרונות של המדיה. הסבירו להם שכל הפעילות החברתית שלהם ברשת חשובה ומושפעת מהעולם החיצוני. דרך הפעילות שלהם ברשת החברתית, תוכלו גם להבין מה הם חושבים על דברים שונים. כשאתם משוחחים את הילדים, תנהלו דיון פתוח וסבלני. אל תנחיתו חוקים באופן שרירותי שיגרום לילדים לכעוס עליכם ולא להבין מה הסיבה.

לפעמים אפילו שחקו עם הילדים עצמם באותם משחקים שאתם חוששים מפניהם ותיווכחו בעצמכם מה באמת קורה שם באינטרנט. זה גם יכול להיות זמן איכות וכיף, ללא קשר לסיבה החינוכית. כך גם אפשר להגיע לפשרה עם הילדים לגבי המשחקים שאתם מרשים להם לשחק בהם ובין אלו שגם אתם שיחקתם ולא מצאתם אותם ראויים לילדים. הילדים לא יוכלו להאשים אתכם בשרירותיות. 

משחקים של חורף

סוף כל סוף הגיע החורף לתל אביב. התחזית מבטיחה מזג אויר סוער, גשמים ורוחות וטמפרטורות נמוכות. אני מתכננת להעביר את היומיים בהתכרבלות במיטה או מול הטלוויזיה על הספה בצפיה בסרטים וסדרות שהקלטתי במיוחד לכבוד סוף שבוע חורפי שכזה.

אין ספק שזה כיף להיות בדירה החמה והנעימה, עם הכלב הצמרירי והמחם שלי מכורבל לידי גם הוא ולשכוח שיש עולם בחוץ ומציאות עגומה וקשה. אך עדיין בימים כאלה עולים בי זכרונות של הילדות, שמשרים עלי תחושה נוגה של לא הייתי אומרת בדידות אבל של לבד.

כשהייתי קטנה, ימים גשומים היו הימים הכי כיפים. אחרי הגן, היינו אוכלים צהריים ואז משחקים בחדר הילדים שלי ושל אחי יחד עם אימא. היה לנו שולחן ושני כיסאות קטנים סביבו היינו מציירים או חורזים מחרוזות, או שאח שלי היה יושב על שטיח ובונה וטירות מלגו או משחק במשחקי מכות או משחקי יריות עם חיילי הפלסטיק שהיו לו.

אני, כמובן, לא אהבתי את המישחקים שלו, אז הייתי משחקת לי במשחקים לבנות. במיוחד אהבתי לצייר בחוברות צביעה, לשחק עם בובות הברבי, לשחק בכלי המטבח הקטנים שלי ועוד משחקי ילדות.

אני זוכרת איך החדר היה מתמלא בריח של תפוזים וקלמנטינות שאמי היתה מקלפת לנו, איך הווילונות הכבדים היו סגורים ומבעד לחלון בחדר הסלון אפשר היה לראות ברקים מבהיקים בשמיים ולשמעו את הרעמים המרעידים את הקירות. ועם זאת, לא פחדתי. הבית היה חמים ומוגן ומואר. אימא ואבא היו בו ולא היה שום צורך לחשוש או לדאוג מפני שום דבר.

היום אני גרה לבדי עם כלבי היקר. אנחנו נהנים מהחיים לבד אבל בימים גשומים שכאלה, יש תחושת לבד. נקווה שבשנה הבאה אולי יתמלא הבית בעוד נפשות.